אחד הנושאים שיש בו חילוקי דעות רבים, בהיסטוגרפיה של הסכסוך הישראלי פלסטיני, הוא מה היה החלק והאחריות של מדינת ישראל, בהתפתחות בעיית הפליטים הפלסטיניים, תוך כדי מלחמת 1984. השוואה בין הגרסאות השונות, הקיימות בספרי הלימוד של ההיסטוריה בתקופות השונות, מראה כי קיימת התפתחות, בגישה הישראלית לנושא.
גישה פשטנית וחד משמעית
ספרי הלימוד הראשונים בהיסטוריה, הציגו תפיסה חד משמעית, שלישראל לא היה חלק בהתפתחות הבעיה הישראלית פלסטינית, כיוון שהערבים ברחו מהארץ בעידודה של ההנהגה הערבית. ברוב ספרי הלימוד, לא נרשם מספרם של הפליטים, או שהמעיטו במספרם, בהשוואה לנתוני האו"ם.
הסיפור הישראלי מייחס אל ערביי ארץ ישראל, כאילו מעולם לא גורשו, אלא ברחו, ופינו את בתיהם, עקב הדרישה של ההנהגה הערבית, או עקב מהמאורעות. נרטיב זה, הסיר את האחריות של ישראל לגרוש הפליטים, ולהתפתחות בעיית הפליטים בהמשך, והיה בעל מטרה כפולה: להציג את ישראל כבעלת מוסר ואמינות ובנוסף, לשחרר אותה מהצורך לנסות ולהגיע לפתרון.
תוכנית ד' של ההגנה
הספרים להיסטוריה הבאים שפורסמו, היו בעקבות מלחמות 1967 ו- 1973. לכאורה, ספרים אלו הציגו נרטיב שונה מהותית, מספרי ההיסטוריה הקודמים, אולם השימוש בביטויים ואף הרעיונות המרכזיים, היו דומים. אולם, קריאה מעמיקה יותר של ספרי לימוד אלו, במיוחד המיועדים לחטיבה העליונה, מעלה תמונה מורכבת יותר, מזו שהוצגה בספרי הלימוד של הדור הראשון.
בפעם הראשונה, קיימים אזכורים של צה"ל, כמפנה אוכלוסייה ערבית ומונע את שובם, וכן קיימים קטעים מתוך תוכנית ד' של ההגנה, שנועדה כדי ליזום מבצעי תקיפה, ולחבר יישובים עבריים ברצף טריטוריאלי – ממטולה ועד רביבים. התוכנית קבעה כי יש להשמיד כפרים, בעיקר כאלה שקשה להשתלט עליהם, ולערוך בהם חיפושים אחר נשק, וכוחות לא סדירים, ובמקרה של התנגדות, להשמיד את הכוחות המזוינים, ולגרש את התושבים מעבר לגבול.
גירוש פלסטינים על ידי הנהגת המדינה
הדור השלישי של ספרי הלימוד, הופיע בעקבות שינויים שהתחוללו בחברה הישראלית, בשנות ה- 80 וה- 90, ובעקבות אימוצה של תוכנית לימודים חדשה בהיסטוריה, שהציגה את הסכסוך הישראלי פלסטיני, באור מורכב יותר. אומנם, נעשה שימוש בנתונים סטטיסטיים, המפחיתים במספר הפליטים, אולם לא הוסתרה העובדה, כי היו אלו מעשי גירוש של פלסטינים, על ידי הנהגת המדינה. בניגוד לספרי הדור השני, שהציגו תמונות סטריליות של מחנות הפליטים, בספרי הדור השלישי מודגשת העליבות והדלות של המחנות.
לסכום
בדור הראשון של ספרי הלימוד בהיסטוריה, הוצגה התפיסה שלישראל לא היה חלק, בהיווצרות הבעיה הישראלית פלסטינית. הדור השני של ספרי הלימוד, מזכיר את צה"ל כמפנה אוכלוסייה ערבית, ואילו הדור השלישי, מודה כי היו מעשי גירוש של הנהגת המדינה. אלעד יצחק וידלנסקי מפתח תוכן, וחוקר מדיניות המזרח התיכון, מביא בפניכם את הסכסוך הישראלי פלשתיני כמו שלא הכרתם.
